<h1>אהל מועד שער הפסח דרך ג'</h1>
<h2>דף ד:</h2>
קודם הפסח מתחלת שעה ה' של יום י"ד אסור החמץ מד"ס באכילה אבל לא בהנאה ומתחי' שעה ו' אסור ג"כ מדבריהם באכילה ואסרוהו ג"כ בהנאה ומתחילת שעה ז' ולמעלה אסור החמץ מה"ת אפי' בהנאה ואפי' לשהותו אסור משום עשה דתשביתו שאור וכבר בארנו זה בנ"ג מדרך ב'.
וכתב הר"מ כל האוכל חמץ מתחילת שעה ז' ולמעלה לוקה מה"ת ובהשגות אומ' הר"א שלוקה מלקות מחצות ואילך לא מחוור דקי"ל כר"ש בלפני זמנו ואחר זמנו ונהי דאסור מה"ת באכילה משום תשביתו שאור או מלא תשחט על חמץ כדרבא אבל אסור הנאה ליכא מה"ת ומלקות נמי ליכא ע"כ.
<h2>דף ז.</h2>
המקדש בחמץ משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושיו ואפילו בחיטי קורדנייתא פי' חטים הגדלים בהרים ואינם מקבלים שריית מים דלאו חמץ גמור אלא נוקשה ואינו אסור אלא דרבנן אין חוששין לקידושיו הא בשעה ששית חוששין.
<h2>דף כא.</h2>
קודם הפסח מתחלת שעה ה' של יום י"ד אסור החמץ מד"ס באכילה אבל לא בהנאה ומתחי' שעה ו' אסור ג"כ מדבריהם באכילה ואסרוהו ג"כ בהנאה ומתחילת שעה ז' ולמעלה אסור החמץ מה"ת אפי' בהנאה ואפי' לשהותו אסור משום עשה דתשביתו שאור וכבר בארנו זה בנ"ג מדרך ב'.
<h2>דף כא:</h2>
המקדש בחמץ משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושיו ואפילו בחיטי קורדנייתא פי' חטים הגדלים בהרים ואינם מקבלים שריית מים דלאו חמץ גמור אלא נוקשה ואינו אסור אלא דרבנן אין חוששין לקידושיו הא בשעה ששית חוששין.
<h2>דף כו:</h2>
דרך הוא שמסיקין בתנור החדש עצים ואין מלאכתו נגמרת עד שהסיקו בו אותו היסק [ו]אין דרך לאפות פת לפי שאינו אלא לגמור מלאכת התנור ותנור חדש שהסיקו בו היסק זה בחמץ אם רוצה לאפות בו יסיקוהו בעצי היתר ומותר לאפות בו משום דזו"ז גורם מותר ואע"פ שהסיקו בחמץ קודם היסק זה הואיל וחדש הוא התנור (ובאתו) [ובאותו] היסק הראשון אינו דרך לאפות לפי שאינו אלא לגמור מלאכת התנור דיו שיסיק אח"ך בעצי היתר ואם התנור ישן צריך לצננו ולא יאפה באותו היסק ואם לא צננהו ואפו בו הפת באותו היסק של אותו איסור הפת אסורה ואע"פ שיש כאן שני גורמים א' של היתר והוא התנור וא' של איסור והוא השלהבת ואמרי' בעלמא זו"ז גורם מותר הכא שאני משום דיש שבח עצים בפת [כ"ז ע"א] הילכך קערות וצלוחיות וכוסות שבשלן בעצי ערלה אסורין אי משום דאית בהו שבח עצים אי משום דלית בהו אלא חד גורם דאסור ואע"ג דבמה דמבשל בה איכא זו"ז גורם מ"מ הואיל ומשתמשין בהם בחד גורם אסור ולית להו תקנתא אלא דיוליך הנאה לים המלח כדאיתא בירוש' ומיהו אע"ג דאסירי בהנאה אם הניח בתוכו פירות או דבר דלא מקבל שבח מינייהו שרי.
<h2>דף כח:</h2>
וכתב הר"מ כל האוכל חמץ מתחילת שעה ז' ולמעלה לוקה מה"ת ובהשגות אומ' הר"א שלוקה מלקות מחצות ואילך לא מחוור דקי"ל כר"ש בלפני זמנו ואחר זמנו ונהי דאסור מה"ת באכילה משום תשביתו שאור או מלא תשחט על חמץ כדרבא אבל אסור הנאה ליכא מה"ת ומלקות נמי ליכא ע"כ.
קודם הפסח מתחלת שעה ה' של יום י"ד אסור החמץ מד"ס באכילה אבל לא בהנאה ומתחי' שעה ו' אסור ג"כ מדבריהם באכילה ואסרוהו ג"כ בהנאה ומתחילת שעה ז' ולמעלה אסור החמץ מה"ת אפי' בהנאה ואפי' לשהותו אסור משום עשה דתשביתו שאור וכבר בארנו זה בנ"ג מדרך ב'.
ובתוך הפסח שזה מתחי' ליל ט"ו ע"ס המועד האוכל חמץ של דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו אינו לוקה אבל איסורא איכא ואפי' על עירובו אם יש בו חמץ שיעור כזית בכא"פ לוקה ופרס היינו שיעור ג' ביצים לדעת הר"מ ורשב"א וי"א ד' ביצים. וחמץ נוקשה אפי' הוא בעין אין בו לאו וי"א דנוקשה בעיניה בלאו וכ"ש חמץ דגן גומר ע"י תערובת.
<h2>דף כט.</h2>
אע"פ שחמצו של גוי אסור בפסח אפי' בהנאה כמו שנתבאר מותר לישראל להשכיר בהמתו לגוי להוליך עליה חמץ ממקום למקום.
חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר אפי' באכילה אבל בתוך הפסח וקודם הפסח מתחי' שעה ו' דינו כחמץ של ישראל ואסור אפי' בהנאה.
<h2>דף ל.</h2>
החמץ בזמן איסורו אוסר במשהו אפי' נתערב בשאינו מינו הואיל והחמיר בו הכתוב ואסרו בב"י וב"י לפי' אסרוהו בכל שהוא אפי' בשאינו מינו דמינו מן הדין אסור דדבר שיל"מ הוא איסור משהו שהחמיר בו לאסור תערובתו בפסח אפי' משש שעות ולמעלה הוא שהחמירו בו אע"פ שאין בו כרת שאינו אלא באיסור עשה זו באיסור דלא תזבח על חמץ וכן דעת הר"מ וחמץ שנתערב קודם שעה ו' בטל הוא כל שנתערב במינו אבל רשב"א מחמיר למעשה ואוסר אפי' חמץ מועט שנתערב אפי' קודם הפסח וכן דעת הר"מ בסוף פרק ג' וחומרא זו מה"ג ריא"ג שכ"כ בשם הגאון הילכך אפי' נתערב קודם זמן איסורו בתוך מרובה ואפי' באלף הכל אסור בהנאה הילכך חטה מבוקעת שנמצאת בעיסה שלשין לצורך הפסח אעפ"י שנלושה קודם הפסח כל אותה עיסה שנמצאת בה אסורה אעפ"י שאין בה שיעור כדי להחמיץ המים שלשין בהם נכנסו לתוך החיטה ואחר שנתערב משהו ממין החיטה כבר ולדעת האומר שקודם הפסח בטל ברוב הכא לא סגי ששים אלא רואין אם יש בו שיעור כדי להחמיץ אעפ"י דהוי פחות מס' אסור והראייה מההיא [לעיל כ"ו, ע"ב] דשאור של תרומה שנתערב בשאור של חולין ונפלו לתוך עיסה של חולין דהתם ודאי בפחות ממאה ואמרו שרואין אם יש בו שיעור כדי להחמיץ ואנן לא בקיאינן בההיא שיעורא וע"כ טוב להחמיר אי משום חומרא דחמץ אי משום דהוי דבר שיל"מ דלא בטל במינו ונהגו התר בזה כלל נמצאת מבוקעת כתבו בתוס' שאע"פ שהחמירו בחמץ לאסור תערובתו במשהו לא החמירו אלא בזמן שחייבו כרת והוא מתחי' הלילה אבל ביום שאין איסורו בכרת אינו אוסר תערובתו אלא בנותן טעם או בששים היכא דליכא קפילא ארמאה כשאר איסורין שבתורה והכל נהגו להחמיר ולאסור במשהו כל שנתערב משעה שאסור מה"ת בין שנתערב במינו בין שלא במינו ור"ת שכ' בס' הישר דדבר שיל"מ בטל במחוי שהרי חמץ דבר שיל"מ הוא ובטל לא נראו דבריו ובנ"ד יתבאר אם אוסר הנאה במשהו כת' רשב"א כל דבר איסור ניכר ושהוא בעין אפי' דבר מועט בתוך מרובה לא בטל חוץ מחלת ח"ל ומוקצה דרך שריפתו בעצים שנשרו בתוך התנור ביו"ט דמרבה עליהם עצים מוכנים הא באיסורא דעלמא (אמרי') [אסרי] וכיון שכן חטים שנפלו עליהם מים שנתערבו בתוך חטים מרובים הרי אפשר לבדקם דילמא אית בהו גרגרים שנתבקעו דאסורים לכ"ע הילכך הוו להו כחטים של איסור שנתערבו בתוך שעורים שאין בטלים שאינו מינו ע"כ.
חמץ בזמן איסורו אסור במשהו כמו שנתבאר בנ"ב מזה הדרך בין שנתערב במינו בין שלא במינו אוסר שגזרו חמץ שלא במינו אטו מינו דבמינו אסור הוא מן הדין משום חומרא דחמץ ועוד דהוי ליה דבר שיל"מ ואפי' באלף לא בטיל במינו ודוקא באכילה אוסר משהו אבל בהנאה אינו אוסר אא"כ הוא דבר חשוב כככרות של בעה"ב או שהוא ממכשירי המאכל כאותם השנוין במשנה [מ"ב ע"א] והם זיתום המצרי וחבריו שכל אלו שוין לאסור תערובתם אפי' בהנאה. וחמץ אחר הפסח בין שנתערב במינו בין שלא במינו מותר דלא קנסי' בחמץ לאסור לאחר הפסח אלא כשהוא בעין אבל לא ע"י תערובת ואפי' בנותן טעם אבל היכא דאיכא כזית בכא"פ אסור דאפי' ע"י קיומו עובר עליו בב"י ויש לחלק בין שנתערב בפסח [לבין] נתערב אחר הפסח כמו שיתבאר בנתיב שאחר זה.
חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור לכל אפי' בהנאה ודוקא כשהוא בעין אבל ע"י תערובת מותר כמו שנתבאר בנ"ד ומ"מ אין לערבו לכתחי' לפי שאין מבטלין איסור לכתחילה נתערב קודם הפסח או בפסח בענין שמוזהרין עליו בב"י וב"י אסור לאחר הפסח אבל נתערב אחר הפסח מותר כל שירבה ההיתר.
נטל"פ אסור באיסור משהו דהא לא בעי' טעם ובלא טעם הוי אסור וכיון דאיסורו במשהו מ"ל לשבח מ"ל לפגם וכ"כ ר"י ורשב"א כן דעתו ורבים מסכימים להתיר נטל"פ אפי' באיסור משהו מהגאונים כתבו כן והרמב"ן מן המתירין ומיהו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא ולפי' מי שבשל בשוגג בכלים בלועים חמץ בפסח הואיל ואינן בנ"י פוגמים הן ומותר ולפי מה שנראה לע"ד בפי' מאי דאמר רב קדירות בפסח ישברו הוי דינא דאיסור משהו פגום אינו אוסר אבל אי הוה ביה שיעור אוסר וזה נתבאר בח"ג. כת' הרא"ה בשם רבו אע"ג דנטל"פ אסור לכתחי' קדרות בפסח של מתכת שנתבשל חמץ קודם הפסח הואיל והתר בלעו אם בשל בהם לפני הפסח שאינו מינו ואפי' בו ביום מותר לבשל בהם מצה בפסח ואפי' לכתחילה שבישול זה עומד בהם במקום הגעלה כדאמרי' לענין קדשים [זבחים צ"ז ע"א] כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וק' לע"ד משום דבעי' גדפנא עוד כתב דהיכא דאיכא ארבע להתירא וכגון דהוי איסור בלוע שהיה התר בעת שנבלע ואין הקדרה בת יומא והודחה אח"כ מותר לבשל בה בתחילה ע"כ וכבר כתבתי דין זה בסוף ני"ג מדרך ראשון משער איסור והתר ואפ"ה אסור לבשל בפסח בקדירות בלועות חמץ מפני שגיעול החמץ ראוי לחמע בו עיסה והרי הוא כאלו הוא בעין ועוד דאע"פ שאפשר לומר דמסתמא בתר הדחה ונשאר משהו לבדו בחמץ שאיסורו במשהו אין לו אלא ג' דברים להתר.
צלי רותח שנפל עליו חמץ קולף מקום מגעו ואם אינו יודע מקום מגעו קולף כולו קליפה אין לה שיעור וכן חמץ שנמצא ע"ג בשר מליח קולף מקום מגעו. טפה של חמץ רותח שנפלה על פת חמה או ע"ג צלי נוטל מקום מגעו ונטילת מקום חמור מקליפה. לרבי' פרץ יש לחוש בדבש מפני שנהגו לערב בו סולת גם תאנים יבשים מתקנים אותם בקמח ואין הולכין בזה אחר הרוב משום דהוי דשיל"מ. חטה מבוקעת שנמצאת בתוך הלחם אע"פ שאין בה שיעור להחמיץ אם בזמן איסור חמץ נילושה העיסה וכבר הארכתי בדין זה בנ"ב מדרך זה י"ל דבשעת גלגול העיסה אסרה הכל שלא במקום א' לבד נגעה.
<h2>דף ל:</h2>
(מכיא) [בוכיא] שאפה בה חמץ אסור לאפות בה דבר מצה בפסח משום דהסיקו מבחוץ הוא ואם מלא אותה גחלים והסיקה מבפנים מותר ובקדרות לא יועיל הסקה מבפנים משום דחייס עליהן שמא ישברם ולא (שייר) [יסיק] אותן בכל מה שמצריך.
כלי חרס שנשתמש בהן חמץ צריך להדיחם ולשפשף מעליהם החמץ ולאחר הפסח מותר להשתמש בהם ואם החזירן לכבשן האש מותר להשתמש בהן אפי' בפסח. וכלי מתכות אפי' בתוך הפסח מותרין בהסק מבפנים משא"כ בקדרות של חרס כמו שנתבאר בנ"א מדרך זה וכל הכלים חוץ מכלי חרס שנשתמש בהן חמץ אם רוצה להשתמש בהם בפסח מדיחם ומשפשפם ומפליט החמץ הבלוע בהם כלל גדול אמרו כבולעו כך פולטו. הסכינין ועץ פרור מגעילן ברותחין ובכלי ראשון ואחר משתמש בהם ואין מכשירין אותן בערוי מכלי ראשון במים שבתוכו שכבולעו כך פולטו ואיפ' יורה שהעבירוה מרותחת מע"ג האור קרויה כלי ראשון והיא קרויה ג"כ רותחין גבי מה שאמ' בסכינין [ע"ז ע"ה ע"ב] שפה והיא טהורה כלומ' שפה בריחים של נפחים פי' הרא"ה דבהכי סגי אפי' לרותח והוא שאין לה גומות ונהגו להכשיר הקערות בכלי ראשון ולפי מה שפירש הרמב"ן שלשת מיני הכשר הם בהגעלה את שתשמישו בכלי שני הכשרו ב"ש ואת שתשמישו בכלי ראשון מע"ג האור ואת שתשמישו ע"ג האור ממש בכלי שע"ג האור הכשירו בכלי שע"ג האור ועוד יש להביא הכשר רביעי את שדרכו בעירוי מכ"ר שהכשירו בעירוי מכלי ראשון המחבת יש מחמירין להצריך ליבון וכן פסק רשב"א ז"ל ומהגדולים אמרו דבהגעלה סגי להו השפודין והאסכלות הואיל ותשמישן ע"י האור ממש צריך ללבנם עד שתסור הקליפה ואע"ג דסגי בהו הגעלה לענין נותר מטעם דהתירא בלעו שאני חמץ דלית בהו שנוי השם דמעיקרא חמץ והשתא חמץ אבל התם מעיקרא קודש ובתר הכי נותר וכבר כתבנו דין זה בנ"ז מדרך ט' משער איסור והיתר. וזה מדבריו לא אמרו [ע"ז ע"ו ע"א] התירא בלעי אלא גבי קדשים דהתם לא נעשה נותר אבל לאחר שנבלע וההיא שעתא אין איסור נותר ראוי לחול עליו אבל חמץ שבלע בסכין שם חמץ עליו וכשחל הפסח ראוי לאסור וכ"ן מדברי רש"י שפי' גבי נותר כשעשאה נותר לא הוי איסור בעיניה שבתוך דופני הכלי היה ומעולם לא הותר איסורו וחמץ ככר הוא בליעתו בשעתו. כלי גללים וכלי אבנים ככלי מתכות הם. כלי ארוך שא"א להגעילו בבת א' בתוך היורה מגעיל מקצתו ואח"ך מגעיל מקצתו השני. קודם הגעלה צריך להעביר החלודה בנתר או בחול מהכלי שהוא צריך להגעיל ומהכלי שמגעיל לתוכו כדי למעט השומן שבהם ואין מגעילין אלא במים והמגעיל צריך לשהות הכלי בתוך היורה עד שירתיחו המים ועד שיפלוט הכלי לפי אומד דעתו וצריך להגעיל א' א' ולא לסלקם קודם שתנוח הרתיחה ומיד שיוציאם מן היורה ישטוף אותם בצונן כדי להעביר הגיעול שפלטו שעל פניהם. הרוצה להגעיל יורה גדולה עושה לה שפה לפיה סביב מטיט כדי שיתערבו המים הרותחין על השפה. הגעלה אינה מועלת לכלי חרס. כלים שיש בהם סדקים הגיעול מחמץ דבוק בסדק ואינו יוצא בהגעלה וכבר נתבארו יתר דיני הגעלה בדרך ט' משער איסור והתר הוא שער מס' עבודת המשכן.
כל הכלים של חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהם מצה בצונן חוץ מבית שאור הואיל שחמוצו קשה והוי כמו שנשתמשו בו בחמץ וכל כלי חרס שנשתמש בו חמץ בחמין לדברי הכל אסור להשתמש בו מצה אפי' בצונן ואפי' הדיחו הכלי לעולם צריך ההיתר שנגע הדחה כאלו נגע באיסור ומיהו בכלי חרס שלא נשתמש בו אלא בצונן יש מתיר להשתמש בהן מצה בחמין. כלי עץ המצופין בסמנין ככלי חרס הן בית חרוסת והיא כלי שנותנין לתוכו מורייס או חרדל וחומץ כבית שאור שחמוצו קשה ויש שכת' דאיסור זה אינו אלא במשקין אבל להניח שם פירות או מצה ביבש מותר. כלי זכוכית אין בולעין ואין פולטין לפי' א"צ שום הכשר. כלי עץ או מתכת שנשתמש בהן חמץ אפי' בחמין אפי' לא הגעילן מותר להשתמש מצה בצונן בהדחה שידיחם תחילה. עריבה של עץ או של אבן מדיחה יפה ולש בה בפסח ואע"פ שדרך שמשהין בה שאור אבל בשל חרס אסור ואין מועיל בה שום הכשר.
<h2>דף מג.</h2>
ובתוך הפסח שזה מתחי' ליל ט"ו ע"ס המועד האוכל חמץ של דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו אינו לוקה אבל איסורא איכא ואפי' על עירובו אם יש בו חמץ שיעור כזית בכא"פ לוקה ופרס היינו שיעור ג' ביצים לדעת הר"מ ורשב"א וי"א ד' ביצים. וחמץ נוקשה אפי' הוא בעין אין בו לאו וי"א דנוקשה בעיניה בלאו וכ"ש חמץ דגן גומר ע"י תערובת.
<h2>דף עו.</h2>
צלי רותח שנפל עליו חמץ קולף מקום מגעו ואם אינו יודע מקום מגעו קולף כולו קליפה אין לה שיעור וכן חמץ שנמצא ע"ג בשר מליח קולף מקום מגעו. טפה של חמץ רותח שנפלה על פת חמה או ע"ג צלי נוטל מקום מגעו ונטילת מקום חמור מקליפה. לרבי' פרץ יש לחוש בדבש מפני שנהגו לערב בו סולת גם תאנים יבשים מתקנים אותם בקמח ואין הולכין בזה אחר הרוב משום דהוי דשיל"מ. חטה מבוקעת שנמצאת בתוך הלחם אע"פ שאין בה שיעור להחמיץ אם בזמן איסור חמץ נילושה העיסה וכבר הארכתי בדין זה בנ"ב מדרך זה י"ל דבשעת גלגול העיסה אסרה הכל שלא במקום א' לבד נגעה.
